נציגות הבית המשותף שד' ח"ן ,7 ת"א ואח' נ' ברנס

פסק דין

התובעת מס' 1, הינה נציגות הבית המשותף, מרחוב ש"ד חן 7 בתל אביב, (להלן: "הנציגות"), והתובעת מס' 2, שהינה אחת מדיירות הבניין, (להלן: "התובעת"), עותרות לחייב את הנתבע בגין שימוש ייחודי שהוא עושה ברכוש המשותף ללא כל הסכמה, וכן בגין עוגמת נפש, עוד עתרו לחייב את הנתבע להסיר מצלמות שהתקין על גבי קירות הבית המשותף.

הנתבע, שהינו אחד הדיירים, הכחיש את הטענות, הטען, כי הנציגות משמשת ככלי לניגוחו בשל סכסוך שיש לו עם חלק מהדיירים, וכי אין לקבל את התביעות שהינן תביעות סרק, ושנועדו להכפיש את שמו הטוב.

הסכסוך בין הצדדים, נובע בעיקרו מהטעם, שבבניין קיים משטח בו ניתן לחנות את המכוניות, ומשטח זה מהווה חלק מהרכוש המשותף, ואינו בבעלות או בחזקתו הייחודית של מי מהצדדים.

במסגרת הדיון נשמעו כל העדים ובאי כוח הצדדים סיכמו טענותיהם על פה, ופסק דיני זה ניתן לאחר שמיעת הדיון לגופו.

דיון:

סמכות הנציגות;

הנתבע טוען, כי הנציגות אינה מוסמכת לתבוע תשלום בעבור שימוש ייחודי בחנייה, משום שהמדובר בתביעה קניינית.

אינני שותפה לדעה זו, התביעה אינה תביעה קניינית, אלא תביעה הנוגעת לשימוש שעושים הדיירים בחלק מהרכוש המשותף, וליתר דיוק מניעת השימוש מחלק מהדיירים על ידי דייר אחד.

סמכות הנציגות הוגדרה בסעיף 69 לחוק המקרקעין, הקובע:

"הנציגות תשמש מורשה של כל בעלי הדירות בכל ענין הנוגע להחזקתו התקינה ולניהולו של הבית המשותף, והיא זכאית בענינים אלה להתקשר בחוזים ולהיות צד בכל הליך משפטי ובכל משא ומתן אחר בשם כל בעלי הדירות."

בתחום הרשאתה החוקית רשאית הנציגות לפעול ולחייב בעלי דירות אף ללא הסכמתם של חלק מבעלי הדירות (יהושע ויסמן, "דיני קנין - בעלות ושיתוף" (תשנ"ז-1997), עמודים 469-470; ע"א 98/80 נציגות הבית המשותף רחוב רבי עקיבא 77 לוד נ' קדמת לוד בע"מ, פ"ד לו(2) 21, עמוד 27 (1981); ע"א 559/87 מנחם חשאי נ' יצחק ארוין רונן, פ"ד מו(1) 229, עמוד 233 (1991); גד טדסקי "על נציגות הבית המשותף" הפרקליט לו (תשמ"ד-1984) 5, עמוד 9; זמיר, לעיל, עמודים 303-307).

בענייננו, במהלך חודש מרץ 2008, התכנסו הדיירים והחליטו על בחירת וועד בית, היינו הנציגות שבפניי.

משנבחר וועד זה כדין, ולמעשה לא עלתה טענה עובדתית באשר לנוהל בחירתו , למעט התנגדותו של הנתבע לפעילותו של וועד זה, הרי הנציגות שנבחרה מוסמכת לתבוע בשם כל הדיירים, בגין השימוש הייחודי שעשה הנתבע בחנייה, שהינה חלק מהרכוש המשותף, בהיות התובענה בגדר שימוש ברכוש המשותף.

תקופות החזקה הנטענת;

עד מרץ 2008,

התובעת מס' 2 נכנסה כדיירת לבניין בחודש מרץ 2008, בטרם כניסתה, חנו במשטח שהותקן לצורך חנייה, הנתבע ומבני משפחת גורדוס.

מעדותו של מר גורדוס עולה, כי הואיל והיו שני דיירים למעשה שעשו שימוש בחנייה, הוא והנתבע בלבד, לא עלה נושא חלוקת השימוש על הפרק, וכל אחד למעשה עשה שימוש בחנייה כרצונו.

יחד עם זאת, עולה כי הנתבע, בחר להחנות במשטח החנייה, גרוטאה, מכונית ישנה, שעליה הכיתוב "חניה פרטית", לא משום שעשה שימוש במכונית זו, ועל פניו נראה בעליל כי המדובר בגרוטאה. הוצגו לביהמ"ש תמונות, ומנגד לא הובאה כל ראייה כלשהי שתוכל לבסס טענה כי הגרוטאה שהוצבה במשטח החנייה, ועליה הכיתוב הנ"ל הייתה כשירה לנסיעה ומאן דהוא עשה בה שימוש.

מטרתו היחידה של הנתבע, בהצבת גרוטאה, והתקנת שלט עליה, המצביע כי המדובר בחניה פרטית, הינה לקבוע עובדות בשטח, וליצור מעין סטאטוס של שימוש ייחודי, שלא יעורער על ידי הדיירים האחרים בבניין.